החלטה בתיק ת"א 2907-04-11

1.         עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 9/4/1940), לטענתה, עת צעדה על מדרכה ברחוב הגפן בחיפה ביום 14/4/05 בשעות הבוקר (להלן "התאונה").

            התביעה הוגשה ביום 4/4/11 בלא שצורפה אליה חוות דעת מומחה מטעם התובעת.

            ביום 20/7/11 ניתנה לתובעת ארכה בת 30 יום להגשת חוות דעת מטעמה שאם לא כן תתנהל התביעה על בסיס העדר נכות.

            חלף הגשת חוות דעת, הגישה התובעת ביום 9/10/11 בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט.

2.         תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") מחייבת כ "הנחת מוצא" צרוף חוות דעת רפואית בתחום הרפואה "בשל מרכזיותה של חוות הדעת הרפואית כמקימה את עילת התביעה" (ראה: בר"ע (חיפה) 1775/07, ענבל נ' דאנס (2007); בר"ע (חיפה) 1901-07, שאבי נ' פרץ (2007); ע"א 371/81, נוריאל נ' אלשיך, פ"ד לז(4) 600).

            אמנם, לבית המשפט מסור שיקול דעת לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת לכתבי טענותיו, אך, כאמור ב-בש"א (ירושלים) 2909/08, שמואלי נ' רפטינג נהר הירדן בע"מ (2008):

"...שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות זו במקרים חריגים ויוצאי דופן ולו מן הטעם שעל פי שיטתנו על בעל הדין להביא את ראיותיו באופן עצמאי ומינוי מומחה מטעם בית המשפט נועד, ככלל, לסייע בידי בית המשפט להכריע בשאלות מקצועיות שעלו בחוות הדעת מטעם בעלי הדין ולא כתחליף לחובתו של בעל דין להציג ראיות להוכחת טענותיו...

...רק במקרים בודדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, ללא הסכמת בעלי הדין, בטרם הגישו בעלי הדין חוות דעת מטעמם, ובכל אחד מאותם מקרים התקיים טעם מיוחד לעשות כן".

            (ראה גם: בש"א (חיפה) 2339/08, חדד נ' שלג לבן (1986) בע"מ (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו).

3.         בבר"ע (חיפה) 1775/07, ענבל נ' דאונס (2005) פרט כבוד הש. י. עמית את "כללי האצבע" העומדים ביסוד שיקול דעתו של בית המשפט בבואו לשקול האם למנות מומחה מטעמו תוך מתן פטור לבעל הדין מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה מטעמו, בהדגישו כי אין המדובר ברשימה סגורה.

יישום כללים אלה בענייננו - מוביל למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

3.1        המדובר בתאונה נטענת מיום 14/4/05 בגין מפגע שמהותו אינה נהירה (ודוק: התמונות שצורפו אינן ברורות), בעוד הנתבעת כופרת בעצם התרחשותו ואחריותה לתאונה.

3.2        בכל הקשור לפגיעה צורף לפניי סיכום אשפוז מהמרכז הרפואי רמב"ם מיום 14/4/05 על פיו: בחדר המיון אובחן שבר של הקרסול (תעודת חדר מיון לא הומצאה) והתובעת אושפזה לצורך ביצוע שחזור וקיבוע פנימי של השבר. התובעת שוחררה ביום 25/4/05 (סה"כ 11 ימי אשפוז), כשרגלה מגובסת עם הוריה לשכיבה ברגל מורמת ונזקקה להליכון בעת שחרורה (ראה גם צילום כפות רגליים וקרסול שמאל מיום 3/11/05).

התובעת היתה במעקב במרפאות של המרכז הרפואי רמב"ם וקופת החולים עד ליום 4/8/05 וקיבלה טיפולי פיזיותרפיה בחודשים יולי עד דצמבר 2005.

אמנם המדובר בשבר ולכאורה די בכך כדי להוות 'ממצא מרעיש'. אך בשים לב לחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה, לכאורה, השבר אוחה ולאחר סיום הפיזיותרפיה אין תלונה לכאבים בכף רגל שמאל להבדיל מתלונות אחרות.

ודוק: לא ברור כלל הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין תלונות נוספות כגון כאבי ברך ימין בשנת 2007 (וראה גם אירוע נוסף בעת ירידה במדרגות הנזכר במהלך הביקור בקופת החולים מיום 20/3/07); כמו גם כאבי כתף ימין עם הקרנה לאצבעות יד ימין, כאבי בטן (ראה אשפוז בבית החולים בני ציון הנזכר בביקורה בקופה ביום 19/10/06) ותלונות במהלך הביקור מיום 14/1/07.

כך גם לא נהיר כלל הקשר של טיפולי הפיזיותרפיה בחודשים מאי עד אוגוסט 2007 לתאונה להבדיל מטיפולים שנדרשו בגין תלונות אורטופדיות אחרות של התובעת (ובכלל זה כאבי גב).

לעניין זה יש לציין כי התובעת סובלת גם ממחלות כרוניות ובכלל זה יתר לחץ דם, סכרת, מחלות לב ואסטמה.

3.3        בפרט בנסיבות אלה יש חשיבות להמצאת חוות הדעת כ 'מסננת ראשונית'. מה גם שבמקרה זה אין את אותו שיקול מטעמי יעילות וחסכון ה'מושך' לטובת מינוי מומחה מטעם בית המשפט (כגון המלצת מומחה מטעם בית המשפט, השלב אליו הגיע הדיון ועוד).